לא צריך להיות פסיכולוג גדול בכדי להבין שיש חיבור כלשהו בין מקרי הרצח המזעזעים של ילדים בני 4 בידי בני משפחתם, ובעיקר אימם, שפקדו את הארץ בשבוע האחרון. אבל השאלה שצריכה לעלות לדיון, היא מהו חלקה של התקשורת, אם בכלל, "בעידוד" תופעות פסולות מאין אלו?
ככלל, העיתונאים למשל ממעטים לדווח על התאבדויות, בין היתר על מנת שלא לעודד את תופעת המתאבדים. היוצא מן הכלל הוא אותם מקרים בהם המתאבדים הינם סלבריטאים, או קרובי משפחה של סלבריטאים, או שהרקע לסיפור ההתאבדות "שווה" - למשל "רקע כלכלי", "אהבה נכזבת" וכיו', או שסיפור ההתאבדות עצמה "שווה" - למשל זקנה ממוצא מזרח אירופאי, שעל מנת לא להיות לטרחה על בני משפחתה נעצה בעצמה שני סכינים - בו זמנית. האחת בצוואר והשניה בבטן התחתונה. (סיפור אמיתי שקרה לפני שנים רבות בצפון הארץ). יאמר מיד שההחלטה לא לפרסם סיפורי התאבדויות הינה מגמה מבורכת.
בשנים האחרונות חלה גם נסיגה בסיקור מקרי רצח. אם בעבר כל מקרה רצח זכה לכותרת עסיסית בעיתון, הרי שהיום, גם מקרי רצח צריכים לעמוד בקריטריונים דומים למה שהצגנו קודם, על מנת "לזכות" להתפרסם בהרחבה בתקשורת.
אין ספק שמבחינה עיתונאית פרשת העלמותה של הילדה רוז פיזם היא "סיפור שווה". אסור היה להתעלם מהסיפור ואי אפשר היה ללכת עליו בהיקף פחות יותר מזה שבו הוא סוקר. תופעות הלוואי הטרגיות של הסיפור העיתונאי הגדול היה רצח הילד בן ה-4 בחוף הים בידי אמו ורצח הילד בן הארבע בגיגית בידי אמו. אין ספק שהסיקור העיתונאי הנרחב סיפק לאימהות הרוצחות רעיון "מוצלח ואפקטיבי" כיצד לרצוח את ילדיהן. להטביע אותם למוות - אך האם התקשורת נתנה לכך "לגיטימציה" בצורה מעוותת וחולנית, בעיניהן של האמהות הרוצחות?
על מנת לבצע רצח, צריך להתקיים אצל הרוצח, מה שמוגדר בלטינית "מנס-רע" - כלומר, "כוונה פלילית". יש מקרים, כמו באחת משתי פרשיות הרצח השבוע, בו התברר שהאם כבר השליכה את הילד מהחלון זמן לא רב לפני כן, ובאורח נס הוא ניצל אז. באותה עת - פרשת רוז - טרם פורסמה.
לפיכך, לא ניתן "להפיל את התיק" על התקשורת. תפקידה לדווח, תפקידה למכור עיתונים, להעלות את הרייטינג וכן הלאה, אבל בשום מצב היא איננה מעודדת במודע מעשי רצח, אונס והתאבדות. הדבר היחיד שהיא עושה, מבלי לשים לכך חשיבות רבה, הוא אספקת רעיונות יצירתיים לכל מיני פסיכופטים ואנשים רעים, המחפשים לעשות רע.
התקשורת לא עושה זאת במודע, אבל אולי היא כן צריכה להיות מודעת יותר למה שהיא עושה. ככל שהתיאור פורנוגרפי יותר, כך הרוצח לעתיד "רואה את זה קורה" גם אצלו. מבלי משים התקשורת מספקת "מדריך למשתמש", לרוצח המתחיל. כל שהוא צריך זה להשקיע 5 שקלים בחנות המכולת השכונתית והכל שם לפניו: הרקע, המעשה עצמו וההסברים שלאחריו.
האם ניתן לעשות משהו על מנת להעלות את המודעות התקשורתית בהקשר זה? אם התקשורת לא תפרסם זאת, וקשה לי להאמין שזה יקרה אי פעם, הרוצח הפוטנציאלי יחפש את הרעיונות במקום אחר - באינטרנט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה